דומני שהשאלה אם לתת לילדי הגן לשחק במחשב כבר איננה רלוונטית. המחשב כאן ולא נראה שייעלם (אפשר שיקבל צורות אחרות), וילדי הגן משתמשים בו בגן ובעיקר בבית. הפלטפורמות החדשות מאפשרות לשחק במחשב ולהיות מחוברים לאינטרנט גם במכונית וגם על הספסל בגן. ועדיין יש כמה נושאים שכדאי לתת עליהם את הדעת.
- עובדה: ילדים אוהבים מחשבים. העובדה שמדובר בחוויה רב-חושית, צבעונית, שרה ומנגנת, שלילד יש השפעה עליה ועל מה שקורה בה, מביאה לידי כך שמשחק המחשב הוא משהו אטרקטיבי מאוד לילדים. אני זוכרת שכאשר הגיע "הסוד של מיה" לגנים שהיו בשכונות שבהן לרוב הילדים עדיין לא היה מחשב בבית, ילדים היו באים במיוחד מוקדם יותר כדי לתפוס תור...
- האם אפשר להפיק מכך תועלת? בהחלט כן! אם נותנים לילד לפעול ולשחק במשחק מחשב טוב או באתרים איכותיים, הרווח יכול להיות גדול. מעבר ליתרונות הטריוויאליים אך בהחלט חשובים, כמו תיאום עין-יד, שליטה מוטורית, הבחנה חזותית ושמיעתית והבנת העיקרון של גירוי-תגובה (למידת הקשר בין הפעולה שהילד עושה לבין התגובה המתקבלת) – מעבר לכל אלה הילד יכול ללמוד ולהעשיר את עולמו: להעשיר את השפה, להיות יצירתי, ללמוד לקרוא, לפתח חושים מוזיקליים ועוד...
- וזה עוד הרבה יותר טוב מטלוויזיה כי הילד פעיל. הוא לא יושב כמו זומבי. כל היתרונות הטריוויאליים שציינתי קודם נובעים מעצם העובדה שהילד הוא שפועל ומשפיע.
- ומה לא? כשהילדה משחקת במחשב לבד, היא לא לומדת לשחק עם חברים, היא לא לומדת לשיר או לרקוד, היא לא לומדת לגזור, והיא גם לא לומדת איך מתפייסים אחרי ריב. את כל אלה עושים בעולם הפיזי. לכן הפעילות במחשב צריכה להיות רק עוד סוג של פעילות שהילדים עושים. יש להגביל את משך הזמן שמאפשרים לילדים לשהות בישיבה מול מסך המחשב ולאפשר להם מגוון רחב של פעילויות אחרות.
- כמה זמן רצוי לייחד למחשב? נראה לי שכחצי שעה ביום של משחק במחשב לילד בגיל הגן זה סביר. תלוי כמובן בנסיבות ובאלטרנטיבות. כשיורד גשם ואי-אפשר לצאת החוצה, שום חבר לא בא ואימא עסוקה מאוד, אז כמובן אפשר יותר...
- אפשר גם... לשבת ביחד ולשחק מול המחשב. פעם אימא ופעם יובל; פעם יובל ופעם מיה. אפשר ליצור ביחד כשכל אחד עושה מהלך אחד ומשלים את האחר. אפשר לשחק ביחד ולשמוח בחדוות הגילוי: הצלחתי, פספסתי, זה מצחיק, זה מפתיע. אפשר לשוחח על התהליך, למשל, זרענו והשקינו, הפירות גדלו והנה.. אנחנו קוטפים את הפירות (הוירטואליים).
- להימנע מרעל ומזבל - להקפיד על האיכות. כפי שאיננו רוצים שהילדים שלנו ישחקו בצעצועים שנצבעו בצבעים רעילים, כך גם איננו רוצים שהם ייחשפו לתכנים "רעילים" (וכאלה יש באינטרנט בשפע) ואפילו לא לסתם זבל. יתרה מזו, אנחנו רוצים שהם ייהנו מהיתרונות שמשחק מחשב טוב עשוי להעניק. הפעילו שיקול דעת. בחרו מוצרים מבית טוב. אזהרה: ילדים אוהבים ממתקים אף שהם מזיקים לבריאותם. הם גם אוהבים תכני זבל שעלולים להזיק לנשמתם. לא כל מה שהילדים אוהבים טוב להם!
- ומה בנוגע לאיי-פאד? האמת - אני חושבת שזה מדהים!!! גם בעבורנו וגם לילדים. אינני מתכוונת רק למוצר הספציפי הזה של אפל, אלא לכיוון הזה שעולם המחשבים צועד אליו: מעין מחשבי לוח (טאבלט) קלים וקטנים (גודל של מחברת קטנה) שמפעילים אותם בנגיעה. אני חושבת שעדיין אין לנו מושג איך זה ישפיע על העולם של מחשבים לילדים. האפשרויות מדהימות, מעוררות את הדמיון ויש הרגשה שמחכה לנו שם עולם שלם. הילדים שפגשתי שנחשפו לאיי-פאד - לא יכלו לעזוב את הקסם הזה. חלק נכבד מהקסם נובע מהעובדה שמדובר בחוויה רב-חושית הכוללת גם את חוש המגע באופן קליל ועשיר כל כך (לא דומה כלל למסך מגע של מחשב שולחני). אני, כאשת פיתוח שנמצאת בשדה הזה שנים רבות, מאוהבת בחוויה הייחודית הזאת וסקרנית לראות מה צופן לנו העתיד.
- ומה באמת צופן לנו העתיד? המחשב האישי – P.C. Personal Computer , המשפחתי, שבעצם קוראים לו "מחשב שולחני" (בניגוד למחשב נישא) שהילדים "עושים עליו תורות" ורבים עליו, הולך ומפנה את מקומו למחשבים אישיים ממש, אישיים כמו טלפונים סלולאריים, קלים וניידים... והילדים שלנו יהיו שם וישתמשו בהם, ואנחנו נצטרך לוודא שהם נחשפים רק לתכנים שאנחנו בוחרים בעבורם ושהם עושים עוד דברים בחיים...
שלכם,
עפרה
|
תמיד שאלו אותי: באיזה גיל כדאי להתחיל? והייתי עונה. למשל, כשהעלינו לאוויר את "הסוד של מיה", התעקשתי שהמוצר יהיה לגילאי 4 עד 7. אנשי השיווק לחצו שנכתוב 3 עד 7 ולא הסכמתי. לא רציתי שהורים ייכנסו לאמביציה כשהילדים קטנים כל כך... השנה נכנעתי. ראיתי שהמון ילדים בני 3 משתמשים באתר, משתמשים בעכבר בקלות שהפתיעה אותי ונהנים. אז למה להתעקש? ייתכן שבעתיד לילדים בני שנתיים יהיה מחשב עם ממשק שמתאים להם, אז למה לא?
דוגמה לחוויית משתמש בספר דיגיטאלי באיי-פאד
|